Search
  • רעות דומיניץ

שמונה דרכים לפשט את 2018


כמו שאתם כבר מכירים אותי, אני אוהבת רשימות. מאוד. על-כן, זה היה כמעט מתבקש שאכין רשימת סיכום ל- 2017 ורשימת משימות / מטלות / שאיפות / חלומות ל- 2018. כזו אני, בחורה של סיכומים ורשימות. ועם זאת, השנה החלטתי לוותר על הסיכום המסורתי וגם על "2018 דברים להגשים ב-2018" ויתרתי. ככה זה כשאת אמא לשניים; בימים שאת מספיקה גם להתקלח, גם לשתות קפה (לא בטמפרטורת החדר) וגם להסתרק, עשית את שלך... אני כמובן צוחקת. אבל צחוק בצד, 2017 היתה שנה של פיכחון מוחלט עבורי כאדם פרודוקטיבי (ומעט אובססיבי); מצאתי את עצמי מרגישה חרדה ולחץ בעודי עומדת מול רשימת המטלות האינסופית שלי ורצון עז להתרחק מאותם מקורות מתח מיותרים. הפלנר שעיצבתי והדפסתי, נותר מיותם על השולחן, יחד עם כל המחברות, הפנקסים והפתקים; זנחתי לאלתר את כל אותם יומנים, לוחות שנה, שעונים ותזכורות בפלאפון, שבעבר עזרו לי להגשים כה הרבה; פתאום מצאתי את עצמי נעזרת ברשימות פחות ופחות, מכיוון שהן הכניסו לחיי יותר מתח מתועלת. התנהלתי היטב דווקא עם לוח מחיק קטן ופשוט, שתליתי על המקרר ובאמצעותו תכננתי את השבוע שלפניי. לא הצלחתי לחשוב מעבר לשבוע הקרוב. לא רציתי לחשוב מעבר לכאן ועכשיו. הייתי עייפה מלתכנן את חיי.

וכך, מבלי להתכוון, התחלתי לפשט את ימיי; לחיות חיים איטיים ורגועים (SLOW LIVING) ככל שיכולתי, בעודי הודפת פעם אחר פעם את העומס של החוץ ולא נותנת לטירוף של היומיום לפגוע במעטפת החמימה והאינטימית שיצרתי לעצמי, הלו היא הבית, המשפחה, החיים.

אל תחשבו, בבקשה, שזה היה פשוט; ההפך הוא הנכון- התהליך כשלעצמו הוא מייגע, מתסכל לעתים והוא טרם הסתיים עבורי. יש עוד הרבה שעליי לעבור, עד שאגיע לאן שאני רוצה, מבחינה מנטלית לפחות. יש עוד דברים להבין ולפרש, דפוסי חשיבה לשנות, התנהגויות לשפר. יש עוד מה לעשות. ועם זאת, אני לא מבטלת את ההתקדמות שלי השנה ורוצה לשתף אתכם בשמונה דרכים, שבהן אני מפשטת את חיי. מפשטת, בלשון הווה. משמע, אין לי כאן צ'ק ליסט להציע לכם; לא מדובר ברשימה של משימות, שיובילו אתכם מנקודה אחת לנקודה שנייה או אוסף של מטלות, שתעשו פעם אחת ותעברו לאחר מכן הלאה, אל היעד הבא. מדובר בתהליך יומיומי, אוסף של מסורות קטנות וגדולות, שאם תאפשרו לעצמכם לעמוד בהן, תוכלו להגיע השנה לחיים קצת יותר פשוטים (במובן הטהור של המילה), קצת יותר רגועים, קצת יותר איטיים. אתם קובעים את קצב ההתקדמות שלכם. אתם קובעים את היעד. אתם יכולים גם לקבוע שאין יעד, כפי שאני עשיתי. פשוט לנסות בכל יום קצת ולראות איך אתם מרגישים עם זה. להבין שהכל הוא תהליך, נטול זמן ונטול מקום, פשוט רצון לשפר ולהשתפר מעט בכל יום. אני מקווה שהפוסט הזה יתרום לכם בצורה מסוימת וגם אם לא, זה בסדר. זוהי רק הצצה קטנה, רגעית, לתקופה בחיי, בה אני מוצאת, שיש לי רצונות וחלומות קצת אחרים ממה שחשבתי.

אני מאחלת לכם ש- 2018 תהיה שנה של השראה, רוגע ואופטימיות. שלושת הדברים הללו הם חמקמקים מאוד ואם אתם מוצאים אותם, היאחזו בהם ככל שתוכלו. שנה נפלאה שתהיה לכם!

1 // הקדישו זמן בכל יום, לשבת על השטיח, עם ספרים ושוקו חם ונסו להתמקד בזמן איכות יחד, בלי הסחות דעת.

אין לכם שטיח? לכו ותקנו אחד! השנה היתה השנה של השטיח. העברנו כל כך הרבה רגעים נפלאים ביחד על השטיחים בבית, שהם כבר חלק מהשגרה היומית שלנו. בהתחלה השטיחים היו בחדרים של הילדים ושימשו בעיקר לדקורציה, עד שיום אחד, דרור ביקש ממני להעביר את השטיח מהחדר שלו אל הסלון ונעניתי לבקשתו. זו היתה החלטה נפלאה, שאני מודה עליה מאוד. בכל יום, אנחנו מביאים אל השטיח צעצועים רכים, ספרים, לגו וחוברות יצירה ומעבירים שעות ביחד. בבגדים נוחים (או בפיג'מה), בלי פלאפון, לעתים עם עוגיות או נשנושים, אבל תמיד תמיד עם שוקו חם ביד. הרגעים הללו על השטיח עם הילדים שלי הם הרגעים הכי מאושרים שהיו לי השנה. תנסו, גם אתם תתאהבו.

רוצים להתחיל ולא יודעים איך? הנה כמה החלטות קטנות (וגדולות) שעוזרות לי בתהליך-

* אני לא עונה לשיחות טלפון מאנשים שאינם בני משפחה בין השעות 16:00-19:30. הזמן הזה אחר הצהריים הוא של ילדיי ושלהם בלבד. זוהי החלטה מודעת, שאני בוחרת בה בכל יום מחדש. אמנם יש לה השלכות (ואני ממש בסדר עם ההשלכות הללו) אבל יש גם המון טוב בהחלטה הזו.

במידה ומישהו מתקשר (וחשוב לי לתת לו מענה), אשלח לו הודעה ואכתוב, שאינני פנויה כרגע לשוחח ושאני מבטיחה לחזור אליו ברגע שאתפנה. אני תמיד חוזרת (גם למיילים שלכם!), גם אם זה לוקח לי מעט זמן. זה לא שאני אישה חשובה במיוחד או עסוקה מעבר לרגיל, אני פשוט אמא ובשעות הללו, זה התפקיד היחידי שלי.

** אני לא מתחילה לנהל שיחות וואטסאפ ארוכות עם חברות בשעות הללו- אני שומרת אותן לשעות הבוקר המוקדמות או לשעת ערב מאוחרת, אחרי שכולם כבר ישנים. בנוסף, שמתי לב, שכשאני מקליטה הודעה קולית (ולא מקלידה אותה), אני מספיקה גם לסדר את הבית תוך כדי (לשים כלים במדיח, להפעיל מכונת כביסה, לאסוף צעצועים, לרכז ניירות במקום אחד וכו') ו'השיחה הקולית' הזו זורמת בצורה טבעית ונעימה יותר מהמילה הכתובה (על אף אהבתי הברורה אליה) ולעולם אינה חוטאת במונוטוניות או שעמום. והיא אורכת לרוב חצי מהזמן שלוקח לי להקליד את אותו התוכן, זמן שלצערי הרב אין לי בשפע. חברותיי הקרובות מבינות ומקבלות זאת באהבה וכך גם חבריכם יעשו, אם רק תסבירו להם.

*** מחקתי את רוב האפליקציות מהפלאפון שלי והשארתי רק שתיים- אינסטגרם וואטסאפ. החודש אני 'חוגגת' שלוש שנים ללא פייסבוק בפלאפון ואין לי שום כוונה לחזור. גם את טוויטר, פינטרסט, טאמבלר וחבריהם מחקתי. רק את אינסטגרם השארתי, כי הוא אהוב עליי כל-כך, שלא רציתי להיגמל ממנו, אך התחלתי להגביל את השימוש בו. חמש דקות על כל שעה, אך לא יותר משעה שלמה ליום בסך הכל. נשמע הרבה? לא רוצה להגיד לכם כמה שעות ביליתי באינסטגרם במהלך 2016...

2 // צאו לטיול קצר בטבע, בשבת הראשונה של כל חודש. חזרו הביתה עם מזכרות נעימות ואם תוכלו, שימו אותן באלבום או בקופסה ייעודית.

זוהי החלטה יחסית טרייה ואני מתכוונת לעמוד בה השנה. לא כדי להוכיח לעצמי משהו, לא כדי לעשות וי, פשוט מתוך הבנה עד כמה טבע מרגיע אותי. לקראת סוף השנה, עברתי על תמונות מן השנה החולפת וזה הכה בי- אני הכי רגועה כשיש לי ירוק מול העיניים (והכי שמחה כשיורד גשם בחוץ, אבל זה נושא אחר). בטיול האחרון, ממש התרגשתי עד דמעות מהיופי של הטבע ונשבעתי שהשנה אני מטיילת יותר.

רוצים להתחיל ולא יודעים איך? הנה כמה החלטות קטנות, שעוזרות לי בתהליך-

* אני מתאימה את סוג הטיול לאופי שלי ולא ההפך- על-אף אהבתי העזה לטבע (לא במקרה בחרתי בשמות מן הטבע לשני ילדיי), אני לא כל-כך אוהבת טיולים ארוכים- הם מלחיצים אותי, אני מודה. אני טיפוס מאוד ביתי ואינני אוהבת להיות מחוץ לבית למשך שעות ארוכות. על-כן, החלטתי לתחום את עניין הטיולים לכמה שעות בלבד ולוותר (כרגע לפחות) על לינה מחוץ לבית.

** אני לא מציבה לי יעד שקשה להגשים אותו או שעלול לגרום לי תסכול או מתח- פעם אחת בחודש, בשבת הראשונה של החודש, היא שאיפה הגיונית, שפויה, שלחלוטין ניתן להגשימה (גם במשפחה שמטיילת עם תינוקות או ילדים קטנים); אנחנו בוחרים ביעדים שקל לטייל בהם, מחפשים קודם כל מקומות, שיש בהם אפשרות לטייל בהם עם עגלה או טיולון וטורחים לברר עם חברים על המלצות שיש להם מ'השטח', משמע- מטיולים שהם ערכו בעבר, שתואמים את סוג הטיול שאנחנו מחפשים ומותאמים לעונה.

*** אני מבצעת מחקר קטן ומחפשת בית קפה או מסעדה נחמדים ומקומיים בכל מקום שאנחנו מטיילים. אין כמו לסיים טיול רגלי נעים במסעדה עם אוכל נפלא ואווירה קסומה. חפשו ברשת אחר מקומות כאלו, ודאו שהמקום עדיין קיים (כן, גם זה קרה לי ועוד באיטליה, לאחר שיטוט רגלי של שעה בין הסמטאות הצרות של ונציה...) ונסו למצוא מידע רב ככל שניתן (תפריט, לאנשים עם רגישויות {כמוני}, טווח מחירים, כשרות וכו').

3 // כתבו קצת בכל יום. במחברת, בדפי בוקר, ביומן, באלבום, במחברת שירים, במחברת תודות, ביומנים של הילדים... לא חשוב איפה. לא חשוב מתי. לא חשוב כמה. העיקר לכתוב.

השנה התמסרתי לחלוטין ליופי בפשטות של מחברת, עט וריח קסום של נייר. תמיד אספתי מחברות ואף כתבתי על כך בעבר, אבל השנה חזרתי לכתיבה הישנה והאהובה. בין אם אני כותבת ביומן שלי או ביומנים של הילדים, הקונספט שמשותף לכולם הוא השאיפה לכתוב קצת בכל יום ולהתמיד בכתיבה. כשכותבים ברצף שכזה, לא רק שהכתיבה משתכללת, גם הרגשות מעובדים טוב יותר והמחשבות יוצאות אל הדף ומקבלות מקום משלהן בהיסטוריה הפרטית שלכם. כתיבה יכולה להיות משחררת והיא יכולה להכניס גם ללחץ (כתבתי היום? מה, לא הספקתי?) ועל-כן, אני באמת מאמינה שכדאי, לפחות בהתחלה, לבחור בתחום אחד של כתיבה ובו להתמיד. כל יום קצת, בכל ימות השנה. על-אף שאני אוהבת לכתוב שירים, סיפורים ופוסטים בבלוג (או באינסטגרם, שהפך השנה להיות, גם הוא, סוג של בלוג עבורי), הכתיבה שהכי משחררת בעיניי היא הכתיבה ביומן (כן, סגנון "יומני היקר" מכיתה ד')- לפחות בכל מה שנוגע להוצאת הרגשות החוצה.

רוצים להתחיל ולא יודעים איך? הנה כמה החלטות קטנות, שעוזרות לי בתהליך-

* את דפי הבוקר שלי אני כותבת בהזדמנות הראשונה שיש לי במהלך היום- לעתים אני מגיעה לכתיבה רק בלילה, לפני שאני הולכת לישון ולעתים אני מוצאת את עצמי כותבת דווקא בבוקר, כשכרמל ישנה. זה לא משנה מתי תכתבו, זה גם לא משנה כמה (לעתים אני מצליחה לכתוב עמוד אחד, לעתים אני כותבת שישה); העיקר הוא, כאמור, לכתוב בזרם של תודעה, בלי סינון ובלי הגבלה. לכתוב עד שמרגישים שזהו, כתבתי מספיק להיום.

** כשאני מרגישה נטולת השראה, אין כמו שיטוט ברחבי האינטרנט, כדי למצוא השראה מחדש- אני מאוד אוהבת את יוטיוב, במיוחד בכל מה שנוגע לנושאים יצירתיים כמו כתיבה. הנה כמה דוגמאות- איילין מ- Lavendaire היא היוטיוברית האהובה עליי כבר נצח. אתם מוזמנים להיעזר בפוסטים שלה כדי להתחיל, יש לה סרטונים מצוינים בנושא של דפי הבוקר (Morning Pages) ממש כאן וכאן ועוד סרטונים מצוינים על כתיבה (Journaling), אותם ניתן למצוא כאן וכאן.

*** אני מנסה לפשט את עניין הכתיבה ככל שניתן ומסתכלת עליו כאל פעולה יומיומית פשוטה ורגילה, כמו צחצוח שיניים ושטיפת פנים; פעולה שלא הייתי מתחילה או מסיימת את היום בלעדיה. ברגע ששיניתי את המחשבה שלי בנוגע לכתיבה, פעולת הכתיבה הפכה להיות הרבה יותר פשוטה עבורי. אני כותבת מעט, סוגרת את היומן ומחזירה אותו למקומו וממשיכה הלאה ביומי (או מסיימת את היום והולכת לישון). העובדה שאני מפנקת את עצמי ביומנים יפים ומהודרים ומייעדת להם מקום מיוחד על המדף שלי בהחלט עוזרת לי לרצות להמשיך ולכתוב.

4 // נסו לצלם סרטון אחד ותמונה אחת בכל יום.

יחסית לשנים קודמות, השנה צילמתי פחות סרטונים ופחות תמונות, אבל האיכות שלהם היתה טובה יותר והתוכן שלהם היה בעל משמעות. כן, השנה הבנתי, שגם בתחום התיעוד, אולי האובססיה הגדולה של חיי, האיכות תמיד גוברת על הכמות; לא עוד מיליוני סרטונים לא ברורים, מטושטשים, משעממים, לא עוד מיליון ואחת תמונות מאותו הדבר בדיוק; התמונות מדויקות (אני שונאת את השימוש המוגזם במילה הזו, אבל כאן הוא מתאים), ברורות, קולעות. הסרטונים ענייניים והאיכות מצוינת. אני מצלמת במצלמת כיס מצוינת, G-15 של Canon- קנייה נהדרת, שאני ממליצה עליה רבות להורים שהם צלמים חובבים. את הסרטונים אני מצלמת עם מצלמת הוידיאו HC-V720 של Panasonic וגם את סרטוני ההדרכות (בקרוב באתר!) צילמתי במצלמה זו. כיצד לצלם במצלמות (ולא במצלמה שיש בפלאפון) מפשט את חיי? האמת היא פשוטה- הרבה יותר קל לי להתנהל עם מצלמות. הממשק של אייפון הוא לא ידידותי בעיניי, אני לא סומכת על iCloud ומעדיפה לגבות באופן ידני בכל ערב. עם המצלמות שלי, יותר נוח להעביר את הקבצים למחשב ולהימנע מכפילויות, האיכות היא משמעותית יותר טובה והסבירות שכרטיס הזיכרון ייהרס היא נמוכה (בניגוד לאייפון, שכבר החלפתי פעמיים בשלוש שנים לאחר ששבק חיים, בלי שום הודעה מוקדמת...).

רוצים להתחיל לצלם ולא יודעים מתי ואיך? הנה כמה החלטות קטנות, שעוזרות לי בתהליך-

* הכינו את הקרקע-

בחרו מצלמה שתהיה נוחה עבורכם לשלוף בזמן המתאים ולצלם, גם בבית וגם בחוץ. מצלמת כיס עדיפה, מבחינתי, על מצלמה מקצועית גדולה ומאובזרת.

קבעו זמן מתאים ונוח לצילום- הידיעה מתי אני רוצה לצלם מאוד מפשטת את העניינים עבורי. אני מצלמת בעיקר בבקרים, עם תאורת יום נעימה, מה שמפשט משמעותית את פעולת העריכה. ערכו את התמונות על המקום, משמע באותו הרגע או בסוף היום ואל תדחו את פעולת העריכה ליום שלמחרת- נשמע כמו טרחה גדולה מדי? ההפך הוא הנכון- לערוך תמונות בודדות לוקח דקות ספורות בלבד; לערוך מאה תמונות יכול לקחת כמה שעות טובות. תלמדו מטעויות של אחרים וכך תמנעו מעצמכם הרבה כאב ראש ותרוויחו זמן יקר.

**בחרו באופן ספונטני מקורות שונים לצילום-

התחום הזה קצת יותר קליל מבחינתי (מה שמפשט את חווית הצילום בצורה משמעותית)- אני מצלמת את הילדים, את הטבע, את המדרכות שעליהן אני דורכת, את הבגדים שאני אוהבת להלביש את כרמלי שלי וכו'. אני לא מגבילה את עצמי לצילום נוף או לצילום ילדים, אני פשוט מצלמת את מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. בגלל זה אני אוהבת לנהל את חשבון האינסטגרם שלי בצורה פרטית, בלי קשר לסטודיו שלי, בלי לחץ לקוהרנטיות בין המקצועי לאישי, בלי לחץ להגיע למספר גבוה של עוקבים, לייקים או תגובות.

***היעזרו בעוגנים (במידה ואינם מלחיצים אתכם), שיכולים לסייע לכם להתמיד בצילום.

השנה צילמתי בסדרות- תמונה אחת ביום, תמונה אחת בשבוע, תמונה אחת בחודש- חלק מהסדרות עבדו יותר וחלק פחות. לחלק התחברתי מאוד (נגיד, תמונות השטיח של דרור וכרמל, שהן סדרת התמונות האהובה עליי) וכלפי חלק מהסדרות שהתחלתי חשתי, עם הזמן, מתח ולחץ (מה שהוביל אותי לבסוף לזנוח אותן באמצע). אני חושבת שזה היה הצעד המשמעותי שעשיתי בדרך להפיכת חיי לפשוטים יותר- לזנוח תחומים שמכניסים לחץ אל חיי. אני שונאת את התחושה הזו, של מתח משתק, של פאניקה קטנה על שטויות. תמונות הן כלי נהדר ליצירת זיכרונות, אבל מה שווים הזיכרונות הללו, אם הם מלווים במתח? זה מצוין לנסות ולהתנסות בתחומים חדשים וזה עוד יותר בסדר גם להחליט לא להמשיך בתחום מסוים, מכיוון שהוא אינו מסב לנו אושר (או חלילה גורם לנו לתחושות קשות). הכל הוא לגיטימי. לכו עם התחושות שלכם.

5 // נסו להכין אלבום אחד בכל חודש.

השנה נאבקתי בחלום לסיים את כל האלבומים לדרור לפני יום הולדתו הרביעי. מיותר לציין שנכשלתי בכך כישלון גדול ומפואר. תכננתי להכין 48 אלבומים (אלבום לכל חודש מאז שהוא נולד) תוך פחות מחודש וחצי- זו בהחלט היתה מועדת לכישלון והייתי צריכה לדעת זאת מראש. במשך לילות ארוכים ישבתי מול המחשב, מיינתי את התמונות, סידרתי בתיקיות לפי חודשים ושנים, ערכתי את התמונות האהובות ובניתי לי אלבומים דיגיטליים להדפסה. כך נראו הלילות שלי. כשהגיע נובמבר, חודש יום ההולדת של דרור, כבר הייתי באפיסת כוחות (ותשאלו את כל בני משפחתי, נראיתי כמו רוח-רפאים). באותו הרגע הבנתי, שהמטרה שהצבתי לעצמי לא מובילה אותי לשום מקום מלבד לאבדון, לא תורמת לי דבר מלבד מתח נוראי ולא מקדמת אותי הלאה אלא מושכת אותי אחורה, לתחושות קשות של כישלון ואכזבה. אז הפסקתי. ברגע אחד. סגרתי את המחשב ואמרתי- "לא עוד." באמת הרגשתי שזה לא שווה את זה, שאני מכתימה את הזיכרונות היפים שבתמונות בהרבה תחושות קשות, שאין להן שום קשר לזיכרון המקורי. אז הנחתי בצד את החלום הזה להכין אלבומים של השנים שחלפו (גם זה יבוא, בזמן שלו) ועתה אני מתמקדת בהכנת אלבומים של השנה הקרובה. תחילת השנה היא ההזדמנות הכי נפלאה בעולם להתחייב- השנה אני מכינה אלבומים. לא מחכה שהשנה תסתיים כדי להשלים פערים אלא עושה מה שאני יכולה (בגבול ההיגיון, כן?) כדי לא ליצור פערים ולתעד בכל שבוע/ חודש (מה שנוח לי באותו הרגע) את חיינו.

רוצים להתחיל להכין אלבומים ולא יודעים איך? הנה כמה החלטות קטנות, שעוזרות לי בתהליך-

* אני מצלמת בכל יום במועדים (יחסית) קבועים, עורכת בכל לילה ושמה בתיקייה ייעודית- בסוף החודש, יהיו לי תמונות ערוכות מן אותו החודש ולא אצטרך לשבת שעות ולערוך אותן. את התמונות אני שמה בתיקיית תיעוד (תיעוד >> אלבומים >> סוג האלבום >> שנה >> חודש).

** אני אוספת את כל החומרים במהלך החודש- תמונות, מזכרות, פיסות אינפורמציה חשובות בתוך תיקייה קשיחה שקופה, כך שיש לי את כל מה שאני צריכה כדי ליצור את האלבום כשסוף החודש מגיע.

*** לאחר שיש לי את כל החומרים מוכנים, אני לא מחכה למועד מיוחד, אלא מוצאת זמן במהלך השבוע לשבת על האלבום במקטעים- אני מזמינה אתכם לקרוא את הפוסט הזה שכתבתי בקיץ. הוא יכול לעזור לכם להתחיל ליצור אלבומים בעבודת יד (או להתחיל ליצור בכלל) גם בתקופות לחוצות בעבודה / עם הילדים. המלצתי היא להיות מאוד ממוקדים ולבחור לעבוד על אלבום אחד בכל פעם. או לחילופין, להכין כמות גדולה של דפים ואז לכרוך אותם בכמה אלבומים נפרדים בו-זמנית (אכתוב על כך בפוסט נפרד).

לא משנה מה אתם מחליטים לעשות בסוף, כן הייתי ממליצה לכם להעביר תמונות למחשב בכל שבוע (לפחות פעם בשבוע), לשים את הקבצים בתיקיות מסודרות (פוסט עדכון מפורט {כולל תמונות} לפוסט הזה ממש בקרוב!) ולערוך את התמונות באותו השבוע.

6 // הקדישו זמן בכל שבוע לדייטים אישיים; עם הילדים, עם בן/בת-הזוג, עם חברה, עם עצמך.

לפני שכרמל נולדה, הייתי יוצאת עם דרור לדייט שבועי, בימי חמישי בארומה ליד הבית. כשהיא נולדה, הפסקנו עם זה בלית-ברירה (אותם ימים היו מלאים רק בהנקה, שאיבה, כלים וכביסות. גם על שינה ויתרתי לפעמים). לאחרונה, חזרנו לדייטים שלנו ואני מוצאת את עצמי מחכה ליום שלנו. בימי רביעי, יש לדרור חוג התעמלות; אמא שלי באה לשמור על כרמל ואני לוקחת את דרור מהגן ישירות אל החוג. בחוג יש לי 45 דקות לעצמי- אמנם ברעש נוראי, בתאורת פלורסנט מזעזעת ועם מיליון ילדים צווחים מסביבי, אבל עדיין- 45 דקות מושלמות רק לעצמי, בהן אני יכולה לקרוא ספר, להאזין למוזיקה ואו לשוטט באינסטגרם מבלי לדאוג לאף ילד מנוזל או תינוק רעב; לא נעים לי להודות, אבל הדקות הללו הן הדבר שהכי קרוב שיש לי לדייט עם עצמי. אחרי החוג, אנחנו הולכים יחד ברגל אל בית הקפה שמעבר לכביש ובדרך מדברים על היום שהיה לנו, על השבוע שעבר או על מה שמחכה לנו בשבוע הבא. מדי פעם אנחנו ממציאים סיפורים או משתפים בחלומות קטנים וגדולים שיש לנו ולפעמים רק הולכים יד ובד בשקט, כל אחד במחשבות שלו, עד שמישהו שובר את השתיקה והשיח שוב מתעורר לחיים. אני אוהבת לשאול את דרור מה הדבר שהוא הכי נהנה ממנו במהלך היום ולחילופין, מה הדבר שהוא הכי פחות נהנה ממנו והתשובות לעתים הן הכי מרתקות, לא צפויות ומיוחדות שישי. הרגעים הללו עם דרורי שלי הם לא קסם טהור. אני מקווה שתמיד יהיה לנו את הדייטים שלנו, זמן האיכות המושלם האחד עם השנייה, גם אם זה רק לשוקו קטן ומהיר, לפני שהערב נגמר.

גם עם איתי אני מקפידה לצאת מדי שבוע, במיוחד בתקופות עמוסות; הזמן הזה ביחד, בלי הילדים, מחוץ לבית והרחק מהפלאפון, הוא כמו אוויר לנשימה מבחינתי. ועל כן, כל יום שלישי (אם אין ילדים חולים/ קרייסס בעבודה / משהו לא צפוי אחר), איתי ואני יוצאים לדייט. לעתים זה קפה פה ליד הבית, לעתים מסעדה בתל-אביב, לפעמים רק גלידה באמצע הרחוב או פיצה על הדרך. זה לא משנה איפה ומה, העיקר לשבת ולדבר. נכון, אנחנו הורים אבל לפני הכל, אנחנו בני זוג. הדייטים השבועיים האלה מאפשרים לנו לשוחח על תחומים שאינם קשורים לילדים; על חלומות, שאיפות, תקוות וגם פחדים שיש מהעתיד. השיחות העמוקות הללו מפשטות את החיים, כי הן מאפשרות לנו להתבונן בחיים שלנו, בעיניים כנות ומפוכחות ולדעת מהן נקודות השיא והשפל של היומיום. בעיניי, השיח הזה מקרקע, במובן הטוב של המילה וגורם לי להעריך את הרגע הזה בזמן, להיות נוכחת כאן ועכשיו.

רוצים להתחיל לקבוע דייטים שבועיים ולא יודעים איך? הנה כמה החלטות קטנות, שעוזרות לי בתהליך-

* חשוב לי להיות מקורקעת, ריאליסטית, בכל מה שנוגע לכמות האנרגיה שיש לי במהלך השבוע- אם פעם הייתי קובעת מפגשים רבים עם חברים ובני משפחה, רצה מדבר לדבר ומסיימת את הימים שלי סחוטה ונטולת אנרגיה, היום סדר העדיפויות שלי שונה; בתקופה הזו של חיי, חשוב לי קודם כל להקדיש זמן למשפחה הגרעינית שלי ורק אח"כ לבני משפחה נוספים ולחבריי הקרובים ביותר. אני עדיין רואה את עצמי כאדם חברותי מאוד, אבל הכוחות שלי מוגבלים. אני עייפה יותר, האינסומניה שלי חריפה יותר, ההספק שלי בעייתי. אני זקוקה למנוחה רבה יותר ממה שהייתי זקוקה פעם. אם הייתי חיה כיום כפי שחייתי את חיי בעבר וקובעת מפגשים רבים ככל שאני יכולה, סביר להניח שלא הייתי יכולה לעמוד בהם והייתי עלולה לאבד חברויות רבות בדרך; על-כן, אני שומרת על קשר עם מספר מצומצם יותר של אנשים, אך הקשר שלי עמם הוא איכותי יותר. אני דואגת ליצור מפגשים שבועיים עם אותם אנשים וגם אם יש ביטולים או דחיות מדי פעם, אנחנו עדיין שומרים על קשר רציף ועמוק יותר.

** אני מארגנת את השבוע שלי מראש ודואגת ליצור עוגנים סביב אותם מפגשים עתידיים- דייט 'אמא-בן' לאחר חוג, מפגש עם חברה בתל-אביב לאחר תור במספרה וכו'. העוגנים האלה עוזרים לי לעמוד בהתחייבות שלי להיפגש עם אותם אנשים אהובים. אני משתדלת בכל מאודי לא לבטל ודוחה מפגשים רק כשאני באמת לא יכולה. לשמחתי, גם חברות שלי הן אימהות עסוקות ועמוסות ונוח להן לקבוע שבוע (ויותר) מראש. מצד שני, חשוב לי להשאיר צוהר לספונטניות וכבר יצא לי לצאת באמצע לילה גשום ולנסוע לתל אביב באופן ספונטני כדי לראות חברה אהובה.

*** חפשו דברים אהובים משותפים וקבעו מפגשים סביב אותו מכנה משותף- בין אם זה אוכל או מוזיקה, תחומי עניין משותפים יכולים להוות גרעין יציב וחזק לבניית מפגשים קבועים עם חברים ומשפחה. בין אם מדובר בבני משפחה, שאוהבים ללכת להופעות ביחד (איתי ואחותו / איתי ואבא שלו) ובין אם מדובר באב ובת, שממש אוהבים לאכול גלידת סורבה (מממ...כותבת שורות אלו ואביה?), מציאת עניין משותף יכול ממש לעזור לכם כשאתם מתקשים לשמור על קשר רציף ולהיפגש באופן קבוע עם מישהו שחשוב לכם.

7 // שבו על פרוייקט יצירתי אחד בכל פעם.

כפי שכתבתי בהתחלה, 2017 היתה שנה של פיכחון מוחלט בכל מה שנוגע למגבלות הזמן והיכולת שלי. התחום שנפגע מכך יותר מכל היה התחום היצירתי; פשוט הפסקתי ליצור. לא לחלוטין, אבל ממצב של יצירה יומיומית, הגעתי למצב בו כל יצירה הביאה עמה קושי רב, עליו כתבתי מעט כאן. לאחר הפוגה לא-קצרה, אני מרגישה שיש בי את הרצון לחזור ליצור. אני לא לוקחת את הרצון הזה כמובן מאליו יותר. יצירה מקורית, אותנטית, לא יכולה להתבסס ולהתקיים בלי שתהיה לה אחיזה במציאות וחשוב לי שהדברים שאני יוצרת, ישקפו בצורה כזו או אחרת את המקום בו אני נמצאת בחיי באותו הרגע ממש. על-כן, אם כל ההוויה שלי מתכנסת בתקופה זו לחיות חיים פשוטים ורגועים יותר, גם היצירה שלי צריכה להיערך בהתאם ולהתמקד בפרוייקטים פשוטים יותר.

רוצים להתחיל ליצור בקביעות ולא יודעים איך? הנה כמה החלטות קטנות, שעוזרות לי בתהליך-

*אם בעבר התחלתי פרוייקטים רבים, אך סיימתי רק מעט מהם, הפעם אני מתמקדת בכל פעם בפרוייקט יצירתי אחר ועובדת רק עליו; לא עוד לרוץ בין כתיבה (בבלוג), עריכה (של שני המגזינים שלי,שכרגע בהקפאה), צילום (סרטונים ליוטיוב) או יצירת אמנות, מעתה אני מתכננת להתמקד בפרוייקט אחד בלבד ולהתמסר לעבודה עליו עד שאסיימו ואעבור לפרוייקט הבא. מי שמכיר אותי ויודע עד כמה אני מאמינה בריבוי-משימות (Multitasking), מיקוד מירב תשומת הלב שלי בתחום אחד הוא אינו עור שני עבורי; ועם זאת, בבואי לנסות לפשט את חיי, זו הדרך היחידה עבורי. ושוב אני מוצאת את עצמי חוזרת ל"פרוייקט אחד בחודש" ומוצאת את העוצמה שבפשטות של הקונספט- 12 חודשים בשנה, 12 פרוייקטים חודשיים // 52 שבועות בשנה, 52 פרוייקטים שבועיים. רוצים לדעת מהם הפרוייקטים השבועיים והחודשיים של 2018? פוסט חדש בנושא, ממש בקרוב!

** גם אם החלטתי להתמקד בפרוייקט אחד בכל פעם, אין זה אומר שעליי לשכוח מכל הרעיונות, להזניח את כל השאיפות ולהתעלם מכל החלומות שיש לי. ההפך הוא הנכון; חשוב לי לרשום את כל הרעיונות הללו, לפני שהם יישכחו וייעלמו לעד (ותאמינו לי, הם נעלמים אם לא כותבים אותם). אני מזמינה אתכם לקנות (או להכין) מחברת חדשה ולהפוך אותה למחברת הרעיונות שלכם. כל רעיון שיש לכם, קטן או גדול, הוא בעל ערך ומגיע לו להיכלל בתוך המחברת שלכם. נסו להתנהל במחברת ייעודית שכזו ואני פשוט יודעת, שעד סוף השנה, רעיונות רבים יהפכו למציאות.

***רעיונות וחלומות הם דברים קסומים, אבל צריך לתת להם מסגרת ברורה ומתוחמת בזמן; אני יכולה לדבר ולכתוב בלי-סוף על כל הדברים שאני רוצה לעשות במהלך השנה הקרובה, אך עד שלא אתחייב על מועד (תאריך סיום) או לחילופין, אקבע לי שעות וימים מסודרים, בהם אקבע לי פעולות ותת-פעולות (כפי שכתבתי בפוסט הזה), לא אוכל להתקדם באמת בשום פרוייקט שאתחיל.

8 // הקדישו זמן לטיפוח- הגוף והנפש. הם יודו לכם על כך.

השארתי את הטוב לסוף (וכל הכבוד לכל מי שקרא עד פה! ❤). על הקשר ההדוק בין גוף לנפש נכתב רבות ואין בי שום יומרנות לחשוב, שאני יכולה להוסיף תוכן בעל ערך בנושא זה (אז גם לא אנסה). ועם זאת, לא אוכל לחתום פוסט על איך אני מתכננת לפשט את חיי השנה, מבלי לכתוב על גוף ונפש, אשר לשניהם חלק מרכזי בהפיכת חיי לפשוטים ורגועים יותר.

טיפוח הגוף-

*אני יוצרת לי טקס שינה מושקע ומרגיע-

תמיד הייתי טיפוס של מקלחות בוקר מרעננות וממריצות והשנה הפכתי לפתע לטיפוס של מקלחות-לילה מאוחרות (מאוד), חמימות ומרגיעות; אולי זו האימהות, אולי המחסור בזמן במהלך היום (ובמיוחד בבקרים), אבל השנה קרה ומועדי המקלחות שלי השתנו. התוצאה- אני הולכת לישון רגועה יותר, נינוחה יותר ולעתים מצליחה להירדם מהר יותר... (הצלחה גדולה!)

קרמים נעימים ואיכותיים עושים לי שמח על הנשמה (ועל הדרך משאירים את העור שלי נעים ורך); אז אני דואגת להתמרח אחרי כל מקלחת בקרמים לפנים, לידיים, לגוף ולידיים. רוצים לשמוע על שגרת הטיפוח שלי (שכלל לא השתנתה בשנים האחרונות, מרוב שהיא כל-כך מוצלחת)?מצוין, כנסו לקרוא!

קרמים הם נפלאים והכל, אבל להגן על העור מפני נזקי השמש או הקור הוא מה שישמור על העור שלנו יותר מכל קרם אחר- על כן, כל בוקר (כן! גם בחורף!), אני דואגת להתמרח לפני שאני יוצאת מהבית ומשתמשת בקרם הגנה גבוה במיוחד (SPF בדרגה 50, מגיע בסטיק שקוף, ללא ריח); בנוסף, אני מקפידה על לחות מוגברת ומורחת ליפ-באלם לשפתיים (אחד המוצרים האהובים עליי כבר שנים, שקיים גם בצנצנת וגם בסטיק ושניהם מצוינים). למה אלו מפשטים את חיי? מכיוון שכשהעור שלי במיטבו, אני לא צריכה לשים עליו שום תכשיר קוסמטי, מלבד קרם לחות או סרום. מה שמוביל אותי לדבר הבא-

**השנה הבנתי, אחרי שנים של התלבטות בנושא, שאני פשוט לא אוהבת את התחושה של מייקאפ או פודרה על הפנים שלי- אז פשוט הפסקתי להשתמש בהם. לפני כמה חודשים, עשיתי declutter גדול (בקרוב בערוץ היוטיוב שלי), במהלכו הוצאתי את כל המוצרים שאינני משתמשת בהם יותר ושאינם משמחים אותי כלל. את רוב מוצרי הבסיס מסרתי (כן! גם מוצרי יוקרה, כמו שאנל, דיור וגרלן) ועתה אני מורחת בבוקר רק קרם הגנה, סרום וקרם פנים.

*** אני משתדלת לאכול בריא יותר; זה לא אומר שאני תמיד מצליחה, אבל אני כן משתדלת לאכול יותר ירקות, לשתות יותר מים, להמעיט בפחמימות (כמו לחם, פסטות או מאפים) ולאכול יותר קטניות וירקות מבושלים במקום. מכיוון שאינני יכולה לאכול ביצים או מוצרי חלב (רגישויות למיניהן), התפריט שלי מתמקד בעיקר במרקים ובתבשילים, הכוללים בשר, קטניות וירקות. אכתוב על כולם כאן.

****חזרתי לעשות ספורט. 2-3 פעמים בשבוע, אחרי מקלחות והשכבות וסידורי בית, אני הולכת לשיעור פילאטיס במתנ"ס השכונתי, מול הבית. זה היה קשה להתחיל, אבל ברגע שהתחלתי, אני מצליחה להתמיד. הקרבה לבית גורמת לתירוצים שלי ('יש לי הרבה מה לעשות בבית, אני עייפה, אין לי כוח, נלך ביום אחר...') להישמע הרבה פחות משכנעים אפילו באוזניי ואני מצליחה להגיע כמעט לכל השיעורים, על אף העייפות (ואולי דווקא בגללה). כעבור 45 דקות, אני חוזרת הביתה הרבה יותר עירנית והרבה יותר רגועה ממה שהגעתי.

טיפוח נפש-

*כתיבה ויצירה (מלאכות-יד / צילום וכו') מהוות, בעיניי לפחות, מפלט משגרת היומיום ודרך מצוינת לטפח את הנפש שלנו; ועם זאת, הן יכולות גם להלחיץ ולגרום לתחושות קשות, כמו החמצה או אכזבה. על-כן, אני מתאימה את תהליך הכתיבה והיצירה אליי ואל חיי ולא ההפך (ולקח לי שנה להגיע לתובנה הזו).

פרוייקטים שבועיים כמו "52 פרוייקטים" או "Project Life" (כחלק מימי "שישי יצירתי" שלי) עוזרים לי להיות ממוקדת בתחום אחד בכל פעם (ולא לפזול לכיוונים אחרים, גם כשאני ממש רוצה).

פרוייקטים חודשיים כמו "פרוייקט אחד בחודש" נותנים לי מסגרת זמן הגיונית, בה אני יכולה לקחת פרוייקט שיקר ללבי ולקדם אותו.

פרוייקטים שנתיים כמו פרוייקטים תיעודיים שונים שהתחלתי במהלך השנים (שנייה ביום, שורה ביום, תמונה ביום, תמונה בחודש, 365 פורטרטים ועוד) נותנים לי אנרגיה להמשיך (במיוחד כשאני עוצרת לרגע ומתבוננת בשוני שעברתי במהלך השנה ואיך דברים השתנו מנקודת זמן אחת לשנייה); ועם זאת, התחייבויות כאלו עלולות להכניס מתח לחיים (קרה לי המון בשנה שחלפה) ועל כן, גם השנה, בבואי לפשט את חיי, אני נשארת עם יד על הדופק וכל הזמן בודקת עם עצמי, האם טוב לי עם הפרוייקטים הללו? אם לא, אין להם מקום בנקודת הזמן הזו של חיי.

** קריאה היא המפלט האולטימטיבי, אבל בשנים האחרונות חטאתי לרשימות כ "17 ספרים לקרוא ב 2017", "5 ספרי פרוזה שאני רוצה לקרוא השנה", "5 ספרי עיון שאני חייבת לקרוא השנה" וכו'. לא עוד! השנה אני מתחייבת ל- 5 עמודים בכל ערב. אני מקווה שבהמשך אוכל להעלות את "המכסה היומית" לעשרה עמודים ומשם ל- 15 ו- 20, אבל המינימום שאליו אני שואפת תמיד יהיה חמישה ולא יותר, כדי לא להכניס לעצמי לחץ מיותר.

***תמיד רציתי לעשות מדיטציה; קניתי ספרים ודיסקים ואף תרגלתי מדיטציה מדי פעם, אך לא הצלחתי להתמיד לאורך זמן. השנה אני מקדישה שתי דקות בכל ערב, עבור עצימת עיניים ותרגול נשימות. מקווה שבהמשך אצליח להעלות גם לחמש דקות ולעשר דקות, אבל על שתי דקות אני לא מוותרת.

תודה שנשארתם איתי בפוסט הארוך הזה.

אני מקווה שנהניתם מהקריאה ומאחלת לכם ששנת 2018 תהיה שנה של פשטות, רוגע ושלווה;

שנה שבה תמצאו הרבה השראה, בכל דבר שאתם עושים ובכל דבר שאתם רואים.

נתראה בפוסט הבא,

רעות

#השראה #פרודוקטיביות #חייםפרודוקטיביים #פרוייקטאחדבחודש #פרוייקטחיים #52projects #יצירה #אימהות #הורות

114 views

כל התמונות, האיורים, הטקסטים והעיצובים שייכים לרעות דומיניץ ואין לעשות בהם כל שימוש. עיצוב האתר: רעות דומיניץ. כל הזכויות שמורות 2020.