Search
  • רעות דומיניץ

ערכת הישרדות לאמא


זה כבר כמה חודשים, שאני משתדלת להימנע, ככל שניתן, מלקחת את דרור איתי למסעדות. הילד הזה, שלא מסוגל לשבת במקום אחד יותר מדקה, סובל מלשהות שעות במסעדות וזה מרגיש לי אכזרי להעמיד אותו (ואת הסבלנות שלי) במבחן רק בשביל צלחת רביולי, טעימה ככל שתהיה...

לפני שבוע, רגע לפני שהתייאשתי סופית מלשתות קפה בכוס זכוכית (ולוותר על התענוג המפוקפק של לקחת הכל בטייק אוויי), עלתה בי המחשבה להכין לדרור "תיק משחקים", או בשמו הלא-רשמי: "ערכת הישרדות לאמא". ערכה שכזו, כך חשבתי, תעסיק את דרור בעודנו בוחרים את המנות שלנו ועד שהן מגיעות אל השולחן; היא תאפשר לי מרווח נשימה להסתכל, לשם שינוי, על התפריט ולא לבחור בהיסח-הדעת רק כי יש לי שד טאזמני לשעשע ובעיקר תתן לי את האפשרות לצאת ולהיפגש עם אנשים, במקום אחר, שאינו הספה שלי.

אז ישבתי וחשבתי מה ערכה שכזו צריכה להכיל; עשיתי רשימה תמציתית, הוספתי והורדתי ממנה צעצועים, שהיו גדולים, רועשים או מגושמים מדי, ודי במהרה הגעתי לנבחרת מנצחת, של עשרה מוצרי חשיבה ושעשוע, שנועדו להוות הסחת דעת מושלמת עבור דרורי שלי, ששונא לשבת ועוד יותר שונא לחכות.

אתמול 'חנכנו' את ערכת ההישרדות ומה אומר לכם? היא נחלה הצלחה אדירה! הגענו למסעדה מקסימה בשם ציונה בנס-ציונה ודרור רץ מהר אל הספה, שבסמוך אל השולחן שבו ישבנו, קפץ עליה בהתלהבות ועל-הדרך בלגן את כל הכריות; מהר הושבתי אותו על הספה ופרסתי לפניו עפרונות ומחברת-מאולתרת לציור. תוך כדי שהוא צייר במחברת, הסתכלנו על התפריט ובחרנו את המנות. ברגע שהוא מיצה את הציור, הצעתי לו מדבקות (הוא אוהב להוציא את המדבקות ולסדר אותן יפה באלבום המדבקות שלו) וזה, למשל, העסיק אותו ליותר מרבע שעה (הידד!). וכך קרה, שבכל פעם שהוא הראה סימני השתעממות, ישר הסחתי את דעתו מהשיעמום והצעתי לו צעצוע אחר. זה עבד! היינו במסעדה כשעתיים וחצי ודרור לא בכה, אפילו לא פעם אחת. לקראת הסוף הוא רץ סביב העץ הגדול, שהיה במרכז המסעדה או שהלך לבר להתחיל עם המלצריות (אמיתי לגמרי), אבל בסך-הכל, הוא התנהג למופת ואין לי תלונות. ממש נהניתי :)

כל צעצוע נעטף בשקיות סנדוויץ' שקופות ואת דפי הצביעה והמדבקות הכנסתי לתוך תיק קטן ומתוק עם איורי קרקס, שקניתי לדרור ליום הולדת שנתיים שלו (היה שם פיל- אז הייתי חייבת לקנות); כך היה לי קל להחזיר כל צעצוע למקום, מבלי שיהיה בלאגן ושדברים יילכו לאיבוד.

את 'ערכת ההישרדות' שלי הכנסתי אל תוך תיק המיניונים של דרור, שעד כה שימש כ"תיק יום שישי" (הוא קטן מכדי להיות התיק הרגיל שלו לגן). דרור אוהב את התיק הזה מאוד ואני שמחה שעכשיו מצאנו לו שימוש ראוי. הכל נכנס פנימה בצורה מושלמת, כאילו התיק הזה נועד בדיוק בשביל מטרה זו. אני מרוצה וגם דרור :)

הנה תמונה מהמפגש המשפחתי ב'ציונה' אתמול. חגגו לי יום הולדת 31 ונהניתי מאוד; זו גם היתה הפעם הראשונה, שנפגשנו כולנו עם התוספת החדשה למשפחה שלנו, עומר, האחיינית המתוקה שלי, בת החודש וחצי. התאהבתי בה בפעם הראשונה שראיתי אותה ואני כבר מחכה ליום, שאכתוב עליה ועל דרור ומעלליהם המשותפים. דרור כרגע נע בין התעלמות מוחלטת לקנאה גלויה (כשאבא איתי ערסל אותה בידיו, החצוף!) אבל אין לי ספק שהם עוד יהיו חברים טובים.

אין ספק, שהערכה הקטנה והפשוטה הזו, הפכה את הבילוי המשפחתי לקליל ומהנה.

מה איתכן? האם יש לכן ערכת הישרדות שכזו?

אם לא, איך אתן מצליחות לצלוח מפגשים מחוץ לבית?

שתפו אותי, אני תמיד שמחה לשמוע על רעיונות נוספים! :)

מקווה שנהניתן,

שיהיה שבוע טוב!

רעות

#ערכתהישרדות #צעצועים #אימהות #דרור #משפחה #ימיהולדתוחגים #אמאזוכרת #אמאיוצרת

235 views

כל התמונות, האיורים, הטקסטים והעיצובים שייכים לרעות דומיניץ (אלא אם נכתב אחרת) ואין לעשות בהם כל שימוש. עיצוב האתר: רעות דומיניץ. כל הזכויות שמורות 2020.