Search
  • רעות דומיניץ

מזכרת מיום קסום


בוקר הוא אינו בוקר בלי שיחות-הבוקר המופלאות עם אמא שלי- האדם היחיד עלי- אדמות, שאני יכולה לדבר איתו שמונה, תשע ועשר פעמים ביום מבלי שייגמרו לנו נושאים לשיחה.

הבוקר היא התקשרה והודיעה לי חגיגית: "אני בבית לא נשארת היום! בואו קחו אותי וניסע לטייל!"

וכך היה.

אספנו אותה בעשר בבוקר (שזו השעה המקבילה לשתיים בצהריים, כשאתם הורים לילד שמתעורר כל בוקר בחמש), ועלינו על כביש שש לכיוון צפון. במהרה, הנופים העירוניים התחלפו בגוונים מופלאים של ירוק (הצבע האהוב עליי), ועם כל מייל שעברנו, הרגשתי איך אני חוזרת לנשום באופן סדיר. כן, החגים האלה מוטטו אותי נפשית ופיזית והייתי חייבת לצאת מהעיר כדי להבין כמה מותשת אני וכמה אני זקוקה לשינוי אווירה.

בדרך לבנימינה, עצרנו לקנות הפוך לאמא והתיישבנו על ספסל, כשהיא הוציאה סנדוויצ'ים לכולנו, עם חביתה חמה ישר מהמחבת והמון ירקות חתוכים. אין, אין, אין נסיעה- בלי, בלי, בלי חביתה! "סנדוויצ'י-הנסיעה" של אמא שלי כבר צברו מוניטין לעצמם ובתור ילדה, כשנסעתי לטיולים ביום שבת עם ההורים, הם היוו ההיי-לייט של הנסיעה כולה. דרור כמובן היה בעננים, אכל את הסנדוויץ' ברעבתנות ונהנה מאוד. זו היתה חוויה משעשעת למדי, לראות אותו אוכל סנדוויץ' "כמו גדול", בעודו מפורר על עצמו מיליון פירורי לחם קטנים ולגמרי נהנה מהרגע.

הגענו לגן הנדיב לקראת הצהריים והופתעתי כל-כך מהשלווה שהמקום הזה נסך בי. כל הירוק הזה, המדשאות רחבות הידיים וציוץ הציפורים... וואו. לא להאמין שמקומות כאלה יפים קיימים במרחק של שעה נסיעה מהבית שלי.

הסתובבנו ברחבי הגן, קראנו קצת על המקום ועל מייסדיו ואז הגענו לפינת חמד קטנה, בה היו חבצלות מים וגם כמה דגים שמנים (שנראה שמאכילים אותם היטב). דרור עמד משתהה מול הדגים דקות ארוכות ולא רצה ללכת.

ליד בריכת הדגים, היו עשרות תבלינים ואמי ואני הסתובבנו והרחנו כל תבלין (אחחח... איך אני אוהבת ריחות של תבלינים!) וניסינו לנחש באיזה תבלין מדובר. היא ניצחה :)

הלכנו הרבה ברגל. נהניתי להתבונן מהצד על דרור ולראות אותו רץ במרחבים הפתוחים, צוחק את הצחוק המרושע שלו (יש לו צחוק מעט מרושע כשהוא מאוד מאוד שמח) ובכלל- לראות אותו מאושר כל-כך. הוא ילד אחר כשהוא בחוץ ויכול להוציא אנרגיה.

ירדנו במדרגות האבן אל מקום נמוך יותר, עם נוף מדהים ביופיו ונחיל מים קטנטן. דרור שיחק במים הקפואים, בעט ברגליו במים ונהנה לראות אותם מתיזים לכל עבר. היה מאוד קשה להוציא אותו מהמים והוא לא יצא בלי מאבק :) מצאנו פינה קטנה וצדדית, נשענו על העץ וקצת נחנו, לפני שעלינו חזרה מעלה. אפילו הספקתי לצלם אותו יושב בשילוב ידיים (!!!), מבלי שאבקש אפילו. הוא פשוט ישב לנוח ולא עשה כלום- זו פעם ראשונה...

בדרך חזרה לאוטו, עברנו דרך חנות מקומית קטנה, ומיד ראיתי ספר עם איורים מדהימים, "אגדת החד קרן", אשר מספר את האגדה על חד-הקרן, שהגיע לרמת הנדיב, בה מצא מחסה ושקט. ואני, שמטורפת על חדי-קרן (וכן, אני עדיין מאמינה שהם קיימים), מיד חטפתי את הספר ורצתי לקופה. זהו ספר נפלא, מזכרת קסומה מיום קסום במיוחד ותוספת ראויה לאוסף הספרים המיוחדים, שאני מלקטת בשביל החדר החדש של דרור.

שיהיה שבוע-חזרה-לשגרה קל לכולם,

רעות

#טיולים #משפחה #דרור #טבע #חופשותוטיולים #אמאזוכרת

38 views

כל התמונות, האיורים, הטקסטים והעיצובים שייכים לרעות דומיניץ (אלא אם נכתב אחרת) ואין לעשות בהם כל שימוש. עיצוב האתר: רעות דומיניץ. כל הזכויות שמורות 2020.