Search
  • רעות דומיניץ

פינת העבודה שלי


הרבה תהפוכות עברו על שולחן העבודה שלי עם השנים, עד שהגעתי לעיצוב שאני הכי אוהבת ולסידור שהכי נוח לי לעבוד בו. במבט ראשון, השולחן נראה עמוס וצפוף, אבל עם הזמן גיליתי, שזו הדרך שהכי כיף לי לעבוד, עם כל הפיצ'יפקעס, הגלויות והפסלונים הקטנים; הם, למעשה, אלה שמעניקים לי השראה להתיישב וליצור, גם בימים שממש אין לי מוזה. יש כאלה שחייבים שולחן ריק ולבן בשביל להיות מרוכזים ולעבוד, אני חייבת שולחן עמוס לעייפה בחיות יער, ענפים (אגיע לזה בהמשך) וצנצנות כדי לקבל השראה.

מאז שעברנו דירה, בינואר לפני שנה, חלקתי חדר עם דרור; בהתחלה, זה היה מאוד נוח, במיוחד כשהוא היה קטן והוא היה משחק בצעצועים על שמיכת פעילות לידי, ואני הייתי עובדת ותוך כדי, מתבוננת בו ומשגיחה עליו. ברגע שהוא התחיל לזחול, היה ברור לכולנו, שזה רק עניין של זמן עד שהוא יוכל לפתוח מגירות ולהוציא את תכולתן. מכיוון שאני עובדת עם חומרים עדינים (דפים, פרחים מנייר, מגזרות נייר וכו') לצד חומרים מסוכנים (דבקים, סכינים, מספריים), ידעתי שהגישה לפינת העבודה צריכה להיות מוגבלת כל הזמן, והשגחתי עליו שלא יתקרב לחדר בלעדיי. אני מודה שזה היה טיפשי מצדי, זה הרי החדר שלו! אבל האמת לאמיתה היא, שעם הזמן, החדר שלו הפך להיות החדר שלי; הוא היה משחק בסלון ונכנס לחדר רק בשביל לישון במיטה שלו. שנאתי את זה.

לאחרונה, הרגשתי שדרור חייב חדר משלו; הצעצועים התרבו, החדר נהיה עמוס מדי בשביל החפצים שלו ושלי ולא אהבתי שהסלון שלנו הפך להיות חדר המשחקים שלו. אז ביום שישי לפני שבועיים, עשיתי מעשה והעברתי את פינת העבודה שלי (בעזרתם של איתי ואבא שלו) לחדר המוזיקה של איתי. כן, כך קרה, שהשתלטתי על עוד חדר בבית. אני נוראית, אני יודעת. את הספרייה העברתי לקיר צדדי ואת הסינתיסייזר והגיטרות של איתי העברתי לקיר הפנימי של החדר. כך, למעשה, פיניתי את הקיר הארוך (בכניסה לחדר) לשולחן ולשידות שלי.

את שתי שידות האלכס שלי (בתמונה למטה, מימין), קיבלתי במתנה בשנה שעברה ואת שידת המגירות הקטנה, אריק, רכשתי מהמציאון של איקיאה ברגע שהורידו אותה מהתצוגה. רכשתי אותה במאה שקלים במקום ארבע מאות, ולא היתה עליה אפילו לא שריטה אחת! בשידה הזו אני מאחסנת את כל הדפים המעוצבים והקארדסטוקים שלי (יש לי המון). זו שידה שימושית ביותר ואני ממליצה עליה לכל קראפטרית מתחילה, מכיוון שהיא יכולה להכיל דפים בגודל 30X30 ס"מ, מה שרוב השידות (וביניהם האלכס) לא יכולות. את הענף, למי שמתעניין, מצאתי ברחוב כשחיפשתי ענפים למסיבה של דרור, ואת החיות מלבד רכשתי מבית.קום במחיר מעולה של עשרה שקלים לחיה. איתי שונא את הענף הזה ובכל פעם שהוא נכנס לחדר הוא נחרד ממנו ומהחיות ש"העליתי להורג". אני חושבת שהוא מדבר שטויות :) לדעתי, הענף נותן הרבה אופי לחדר.

למעשה, מלבד השידות, שום דבר לא נקנה במיוחד עבור פינת היצירה שלי; כל אלו הם חפצים שנאספו עם הזמן. חדי-העין יוכלו לזהות את הצנצנות מהפוסט שכתבתי על מסיבת יום הולדת שהכנתי לדרור. אחרי המסיבה, השתמשתי בצנצנות לאחסון חלק מחומרי היצירה שלי (וואשי טייפ, טושים, מברשות ועוד), מה שפינה לי המון מקום מהמגירות.

את כל פסלוני חיות היער קניתי במקס סטוק בתל-אביב במחיר מגוחך (עשרה שקלים לפסלון); הם נקנו במקור בשביל לקשט את מדפי הספרים של דרור, אבל אהבתי אותם כל-כך, שהחלטתי להשאיר אותם אצלי :) את לוח השנה המאויר קניתי בחנות נייר מדהימה באיטליה לפני שלוש שנים, בירח הדבש שלנו; אמנם הוא כבר לא רלוונטי מבחינת תאריכים, אבל אני עדיין משתמשת בו (ומחליפה בקביעות את הגלויות בתחילת כל חודש) בעיקר כי אני מטורפת על האיורים המהממים שלו.

את המגירות מעץ (למעלה, מאחור) קיבלתי במתנה מחברה כשהייתי בת חמש-עשרה. במקור, השתמשתי במגירות בשביל לאחסן תכשיטים, אבל היום אני מאחסנת שם דברים קטנים כמו מיני-מהדק, סיכות, סיכות ביטחון ומחטים. בפינה השמאלית של השולחן, אני אוהבת להניח את קופסת העץ הגדולה, שקיבלתי במתנה מדודתי, אשר איירה בעצמה את הארנבונים בהמון המון כשרון. אני מאחסנת בה חוטי אופים בכל מיני צבעים.

את הארנבון הקטן מחרסינה קניתי בשינקין לפני שבועיים והוא תוספת מתוקה לאוסף חיות היער שלי. אם יוצא לכם לראות עוד מיניאטורות כאלה מחרסינה, אשמח אם תאמרו לי איפה.

את הפרחים האלו קניתי מחנות ליד הבית שלי, אחרי שהתייאשתי מלקנות וורדים ולראות כיצד הם נובלים. זה מדכא אותי. אז קניתי פרחים יפים מפלסטיק, שאני לא צריכה להשקות (משמע, שאני לא יכולה להרוג) ומאז אני מרוצה. לפרחים שלום.

את האטבים (ראו למטה), בדמויות של סנאי וציפור, קניתי לא מזמן, פשוט כי הם היו חמודים כל-כך. את צבעי הגואש בשפורפרת קניתי לפני חצי שנה, כשחזרתי לצייר, ופעם בחודש-חודשיים, אני מחדשת מלאי ומוסיפה עוד גוונים. יש לי בעיקר גוונים של ירוק, לא רק בגלל שזה הצבע האהוב עליי אלא גם בגלל שאני מאוד מאוד אוהבת לצייר עלים.

את סט החותמות של קוואליני אני אוהבת מאוד. בכלל, חותמות בקופסאות פח לגמרי עושות לי את זה... גם עפרונות הרישום שלי באים בקייס מפח והיו תקופות שהייתי הולכת איתם לכל מקום, היום יוצא לי פחות לצייר מחוץ לבית.

את צבעי המים של ואן-גוך קיבלתי מגיסתי לפני יותר מעשור, ואני משתמשת בהם באופן קבוע. צבעי גואש, שהם הגרסה הפיגמנטית של צבעי מים, הם טכניקה יחסית חדשה עבורי, אבל בצבעי מים אני מציירת וצובעת כבר שנים על שנים. הנאה צרופה, ממליצה לכם בחום לנסות, אם לא יצא לכם עדיין.

את הבובות האלו (של ארנב וסנאי), קיבלתי מחברתי מאיה ואת הארגז קניתי בשביל המסיבה של דרור. כשבאים אורחים, אני "משאילה" את הארגז מפינת היצירה (אני מבקשת רשות יפה) ומגישה קינוחים וקפה במגש העץ היפה הזה.

את הפאנצ'ים אני מאחסנת בסלסילת פירות שקיבלתי מסבתא של בעלי והיא פשוט מצוינת. בתמונה קשה לראות, אבל היא מאוד עמוקה ונכנסים בתוך הסלסילה לא פחות מחמישים פאנצ'ים. מכיוון שיש לי OCD (אין טעם להכחיש), הפרדתי בין הפאנצ'ים של מרת'ה לפאנצ'ים של מותגים אחרים, ובסלסילה יש רק פאנצ'ים שלה. יתר הפאנצ'ים פזורים במגירות השונות (הפאנצ'ים הכבדים במגירות התחתונות, הפאנצ'ים הקלים במגירות העליונות...). כן, אני Neat-Freak, למקרה שלא הבנתם עד עכשיו.

הנה הצצה לחלק מהמגירות שלי. אז ככה: במגירה הזו, אני מאחסנת חלק מחותמות העץ שלי; בחלק הפנימי שמתי כמה חותמות אקריליות קטנות, שבהן אני לא משתמשת על בסיס קבוע.

במגירה הזו, תוכלו לראות חותמות (בעיקר עץ), אשר מאוחסנות בקופסאות פח. חלק מהחותמות הגיעו עם קופסת פח כחלק מסט וחלק "הפכתי" לסט, על-ידי כך, שלקחתי קופסאות שוקולדים (ריקות) של מקס ברנר והשתמשתי בהן כאחסון.

הנה דוגמה ל"סט" שכזה (הקופסה ממקס ברנר, החותמות של קאווליני, שקניתי בנפרד, מסטים שונים):

זו מגירה של כל החותמות שאני אוהבת להשתמש באופן קבוע. מגירת "המועדפים שלי" בקטגוריית החותמות. אני כבר זוכרת היכן כל דבר ממוקם ('אלוהים יודע' כמה פעמים פתחתי וסגרתי את המגירות האלו!) ואת המגירה הזו אני פותחת הכי הרבה.

מגירות הדיו שלי. במגירה הזו, יש כריות דיו מחברות שונות, בחלקן עדיין לא השתמשתי ובחלקן אני משתמשת הרבה. לאחרונה, אני אוהבת בעיקר להחתים עם הדיו השחור של VersaFine ואז לצבוע בפנים עם צבעי מים, טושים או עפרונות צבעוניים.

עוד דיו. אני מאוד אוהבת את המרקרים החדשים של טים הולץ. אפשר לעשות איתם המון דברים יפים. מקווה להעלות בקרוב לבלוג כמה עיצובים שעשיתי עם המרקרים. הקונטיינר הוא מאיקיאה, לצערי לא מייצרים אותו יותר וזה מבאס מאוד, מכיוון שזה מוצר מאוד שימושי מבחינת ארגון ומיון.

זו מגירה מאוד רנדומלית, של קישוטים, שאני אוהבת. אין מכנה משותף, פשוט דברים יפים :)

עוד קישוטים...

ואיך אפשר בלי קצת פרחים מנייר ומבד?...

המגירה הכי שימושית שלי. יש בה את הטרימר, בלוקים אקריליים בגדלים שונים, הגלגלת (Brayer) של ספידבול, שאני משתמשת בה להעלמת בועיות אוויר כשאני כורכת את המחברות ואת האלבומים שאני מכינה, ואת הבסיס לפאנץ' הסיבובי של מרת'ה (שאהבתי בהתחלה, כשהוא יצא, אבל עכשיו אני בקושי משתמשת בו).

הנה הצצה לספרייה שלי. בקופסאות הירוקות יש שאריות של דפים. הצבעים הם צבעי אקריליק שקיבלתי במתנה מאיתי ליום הולדתי לפני כמה שנים ובקופסה הלבנה יש טושים שקניתי לאחיינים שלי, שרק מחכים שהם יבואו וישתמשו בהם (*רמז*) :) לדרור יש חומרי יצירה משלו, שמתאימים לגיל שלו, במגירה בחדר. בשבוע שעבר קניתי לו שולחן יצירה ושני כיסאות ואני מחכה להרכיב אותם בקרוב.

הנה הצצה קטנה לחדר של דרור, כפי שהוא נראה כרגע. מצחיק, אבל את כל הצעצועים, שמופיעים בתמונה (מלבד השק), קיבלנו במתנה מחברים ומבני משפחה לכבוד יום ההולדת של דרור. כמו שאתם רואים, אני מאוד אוהבת צעצועים מעץ. אני לא יכולה כבר לחכות, יש כל כך הרבה רעיונות איך לעצב לדרורי את החדר שלו...

וזהו, לבינתיים. אני מקווה שנהניתם ולא השתעממתם! רוצים לראות או לדעת על משהו ספציפי בחדר העבודה שלי? כתבו לי הודעה בתגובות, אשמח לדעת.

רעות

#פינתיצירה #שולחןעבודה #יצירהבנייר #workspace #פינתעבודה #workcorner #craftcorner #scrapbook #papercraft #חדריצירה

0 views

כל התמונות, האיורים, הטקסטים והעיצובים שייכים לרעות דומיניץ (אלא אם נכתב אחרת) ואין לעשות בהם כל שימוש. עיצוב האתר: רעות דומיניץ. כל הזכויות שמורות 2020.