Search
  • רעות דומיניץ

נאפה באהבה


החודש האחרון היה קשה, מורכב ואמוציונלי לכולנו. החיים של ששים וארבעה חיילים יפים וארבעה אזרחים נלקחו מאיתנו בברוטליות, בעוד שמאות נפצעו בגופם או נפגע רכושם. אני מודה שלקחתי את המלחמה קשה משצפיתי ומצאתי את עצמי מתאבלת ובוכה על אובדן אנשים שמעולם לא הכרתי. עכשיו, כשהמצב נרגע מעט והמחשבות מתחילות לחלחל פנימה, אני מבינה שלעד 'הקיץ של 2014' ייחרט בזיכרוני כ'עשרים ותשעה הימים החשוכים מכל'. זוהי הסיבה מדוע החלטתי, ברגע שהתעשתי, שעליי לקום, לעזוב את החדשות ולהכין משהו עבור החיילים שאני מכירה. רציתי לומר להם כמה אני מעריכה את העבודה שלהם וכמה איני לוקחת את ההקרבה והמאמץ שלהם לאורך התקופה כמובנים מאליהם.

התחלתי עם אפייה. זו היתה הפעם הראשונה שאי-פעם אפיתי משהו (שלא היה בצק לפיצה) אז אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה לחוצה הייתי. התקשרתי לאמא שלי וכמו תמיד, היא נחלצה לעזרתי.

החלטנו לאפות עוגיות שוקולד צ'יפס מהספר של מרת'ה סטיוארט, "עוגיות" (Cookies). כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני אוהבת את המוצרים של מרת'ה, והספר הזה הוא לא יוצא דופן. המתכון הזה מורכב ברובו משבבי שוקולד וחמאה (והרבה מאוד חמאה!) והוא פשוט מושלם!​

רציתי שכל עוגייה תהיה 'צ'אנקית' ככל שניתן, אז הכפלנו את כמות המצרכים ויצרנו את כל העוגיות גדולות ועגולות, בעזרתו האדיבה של כף הגלידה שלי (תמיד טוב שיש בבית!). עשינו דאבל-צ'ק שלכל עוגייה יש את "השילוש הקדוש": פקאנים לא מסוכרים, צימוקים בהירים ושבבי שוקולד מאיכות טובה.

הנחנו את העוגיות על נייר אפייה והשארנו רווחים בין עוגייה לעוגייה, כדי שיהיה להן "מקום לגדול". שמנו את העוגיות בתנור למשך 20 דקות וכמעט שכחנו מהן. למזלנו, הריח המשגע שלהן היווה תזכורת מושלמת לכך שהן מוכנות.

לאחר שהוצאנו אותן מהתנור, לקחתי כוס רגילה והנחתי אותה על כל עוגייה, כך שהצורה של העוגייה תהיה עגולה יותר מבלי להרוס את הצ'אנקיות שלה (זה נשמע הגיוני בכלל למישהו מלבדי?). בכל מקרה, כשסיימתי 'לעצב' את כל העוגיות, לקחתי קופסה אטומה, הנחתי בה בזהירות את כל העוגיות וסגרתי את המכסה, כך שהעוגיות התקררו מבלי שהן התייבשו. כאשר העוגיות מאוחסנות כך, הן טובות לאכילה שלושה ימים לאחר האפייה. שלושה ימים של עוגיות שוקולד-צ'יפס? נשמע חלומי...

ועכשיו- לחלק הכיפי! מי שמכיר אותי ודאי כבר ניחש, שעם כל הכבוד לעוגיות, הן רק תירוץ בשבילי לעשות את מה שאני הכי אוהבת וזה- להכין משהו בעבודת יד, ועדיף מנייר. החלטתי ליצור כרטיסים בעבודת יד לכל אחד מהחיילים ולחברם לקופסה קטנה שתכננתי להכין בעצמי. אבל השעה היתה אחת- עשרה בלילה והייתי פשוט עייפה מכדי להכין גם כרטיסים וגם קופסאות. אז החלטתי לרדת מהרעיון של הקופסאות ולהתמקד בכרטיסים בשלוש שכבות, הטכניקה האהובה עליי בכרטיסי ברכה.

התחלתי מהחתמה (Stamping). לקחתי שתי חותמות משני סטים שונים והנחתי אותן על בלוק אקרילי גדול. אחר-כך, לקחתי דיו פיגמנטי בצבע שחור (יש לי כמה, האהוב עליי ביותר הוא VersaFine, בצבע Onyx Black) וטפחתי אותו על החותמות. מה שאני אוהבת בדיו הספציפי הזה הוא, שהוא לוכד את כל הפרטים הקטנים כמו שאף דיו אחר לא מצליח (ותאמינו לי, ניסיתי לא-מעט). מאז שיש לי אותו, זנחתי לאנחות את כל סוגי הדיו השחורים שיש לי באוסף. רגע, אני מתפזרת. בחזרה לעבודה: הנחתי את הבלוק האקרילי על פיסת נייר ולחצתי אותו למשך כמה רגעים. אחר-מכן, משכתי אותו בעדינות מן הנייר והאימאג' הופיע מולי, ברור ומושלם. עתה, לקחתי זוג מספריים ופשוט גזרתי מסביב לקו המיתאר של הדימוי המוחתם. אמנם היה מאוחר וכבר הייתי עייפה, אבל לגזור נייר זה קודם כל תרפיה עבורי....

לאחר ההחתמה והגזירה, לקחתי חבילה של קארדסטוקים וקיפלתי כל קארדסטוק לחצי. העברתי עצם קיפול (Bone Folder) על כל קארדסטוק כדי לוודא שהקיפול מושלם. בכרטיסים האלו, השתמשתי בקארדסטוקים של American Crafts עם טקסטורה במידה 5 אינץ' על 7 אינץ' (או 12.7X 17.8 סנטימטרים). אחר-כך לקחתי קארדסטוק לבן חלק (גם של AC, אבל זה לא עקרוני) ויצרתי הבלטה קרה באמצעות מכשיר הקטלבאג (Cuttlebug) שלי וכמה מהתבניות האהובות עליי. כאשר כל חלקי הכרטיס היו מוכנים, הדבקתי את הקארדסטוקים הלבנים על גבי הכרטיסים הצבעוניים באמצעות דבק דו-צדדי. אני אוהבת להשתמש ב- Scor-Tape, הוא אמנם יקר אבל איכותי מאוד. את הדימוי המוחתם הדבקתי על הקארדסטוק הלבן באמצעות מדבקות ריבועיות של Ranger (נקראות Pop It 3-D foam shapes), על מנת 'להרים' את את הדימוי מעלה ולתת לכרטיס כולו מעט עומק. זו טכניקה שאני מאוד אוהבת בעיצוב כרטיסים (ובעיצוב-של-הרגע-האחרון במיוחד). היא אמנם קלה לעשייה, אבל הפשטות של הכרטיס (דימוי אחד מובלט והשאר משמש כרקע) היא בעיניי זו שלוכדת את העין.

רציתי להשאיר את החלק הפנימי של הכרטיסים פשוט ככל שניתן, אז בחלק התחתון השארתי מקום ריק כדי שאוכל לכתוב הקדשה אישית ובחלק העליון תכננתי להשתמש בעוד חותמת אבל לא ידעתי איזו. לא רציתי להגזים אלא לשמור על הקו הנקי והפשוט של הכרטיס. אחרי נבירות במגירות החותמות שלי, מצאתי חותמת עץ (Mounted) שקניתי לפני כמה חודשים ולא השמשתי בה. היא שכבה עמוק בתוך המגירה וחיכתה לרגע שלה. לקחתי את הדיו השחור והחתמתי אותה ישירות על הנייר (עם חותמות עץ אין צורך בבלוק אקרילי). לאחר-מכן, כתבתי על כל כרטיס את השם של החייל והוספתי כמה מילים משלי. החלק הזה לקח פחות זמן ממה ששיערתי. כנראה שפשוט ידעתי מה אני רוצה לומר לכל אחד מהם.

כאשר הכרטיסים היו מוכנים, לקחתי נייר אפייה, חתכתי אותו לחצי ועטפתי אותו בעדינות סביב העוגיות (בעדינות, כדי שלא יישברו בתהליך). לאחר-מכן, לקחתי נייר קרפ (Crepe Paper) שקניתי מחנות יצירה מקומית והשתמשתי בו בשביל לעטוף את נייר האפייה (והעוגיות שבתוכו). באופן הזה, העוגיות היו שמורות היטב, בעוד שמבחינת מראה, זה היה נראה סביר. לא העטיפה הכי מושלמת שאי-פעם עשיתי (רחוק מזה), אבל עם מגבלות זמן (וכוח), הייתי צריכה לאלתר איכשהו וזה מה שיצא.

וזהו! העוגיות נמסרו ליעדם (ונאכלו במהרה) וכולם היו שמחים ומרוצים וגם אני. אני מתפללת לימים קלים יותר. תנחומיי העמוקים למשפחות אשר איבדו את יקיריהן. מי ייתן והם ינוחו על משכבם בשלום.

רעות

#עוגיות #אפייה #כרטיסיםבעבודתיד #יצירה #מהמטבחשלאמא #אפייהלמתחילים

58 views

כל התמונות, האיורים, הטקסטים והעיצובים שייכים לרעות דומיניץ ואין לעשות בהם כל שימוש. עיצוב האתר: רעות דומיניץ. כל הזכויות שמורות 2020.