נייר מרגש אותי, מכיוון שהאפשרויות שהוא טומן בחובו עולות בהרבה על דימויו הפשוט והסתמי. נייר מרגש אותי, מכיוון שהוא מכריח אותי להודות, ביני לבין עצמי, שדברים פשוטים לא חייבים להיות סתמיים; ההפך, הם יכולים להיות יוצאים מן הכלל ומיוחדים מאוד, אם רק אתן להם את ההזדמנות להיחשף מולי, בכל היופי והעוצמה שלהם. נייר מרגש אותי, מכיוון שהוא מכריח אותי להסיר מעליי את שכבות הציניות שהקידמה והטכנולוגיה אילצו אותי ללבוש.

נייר מרגש אותי,  מכיוון שהוא מחזיר אותי למסורות של פעם, כשכל מה שהיה צריך זה זוג ידיים ומוטיבציה לעבודה קשה ומאומצת. נייר מרגש אותי, מכיוון שהוא מזכיר לי, שאין דבר יותר מדהים מיצירה יש מאין ועם היכולת הזו, ליצור, בא גם הרצון לעשייה משמעותית. נייר מרגש אותי, מכיוון שהוא מאפשר לי לגרום למישהו אחר להרגיש מיוחד, גם אם זה לרגע בודד.  נייר מרגש אותי, מכיוון שהיכולת הזו גורמת לי להרגיש מיוחדת בעצמי.

כל חיי, כמו כולם, נתקלתי בנייר בכל יום ולא ייחסתי לו משמעות; הוא תמיד היה שם, בין אם זה בעיתון של הבוקר,  יחד עם הקפה הראשון, במכתב שנח לו בתיבת הדואר שלי או בקבלה על הירקות שקניתי אצל הירקן. נייר תמיד היה שם, נראה ואינו נראה, מוחשי אך איננו מורגש, מחכה לרגע הנכון להתגלות מולי. ופתאום, יום אחד, התאהבתי. וכך קרה וכבר 12 שנה שאני גוזרת, חותכת, קורעת, מנקבת, מדביקה, מעגלת, מבליטה ומקפלת, ואפילו מכינה נייר בעצמי. מנהלת רומן עם נייר, לומדת להכירו ממפגש למפגש ובדרך, מכירה את עצמי מחדש. נייר לימד אותי, בדרכו הפשוטה והלא-יומרנית, שלעולם אסור לי לקחת משהו כמובן מאליו. וזה, כשלעצמו, מרגש מאוד.

אחת הדרכים שאני הכי אוהבת ליצור היא באמצעות תפירת ספר ייעודי לנושא מסוים. הספר האחרון שתפרתי והכנתי מאפס היה ספר גינה (באנגלית: Garden Journal) שיצרתי כמתנה עבור חברתי מצרפת, לאחר שזו החליטה להקים גינה קהילתית בשכונה בה היא גרה, בגבול בין צרפת לגרמניה.

החוויה של יצירת הספר היתה מהנה וארכה כמה ימים בלבד. העבודה על הספר התבצעה בשני חלקים: בחלק הראשון, התמקדתי ביצירת הכרטיסים והקישוטים הנלווים ובחלק השני, התמקדתי בתפירת הניירות, הכנת הכריכה והדבקת כל האלמנטים.

התחלתי את העבודה בצביעת כל הקרדסטוקים בצבעים שונים. נעזרתי ב-Distress Oxide של טים הולץ (Tim Holtz) בגוונים מעומעמים מתוך רצון להדגיש את האלמנטים עצמם ולתת להם את המקום הראוי להם בתוך הקומפוזיציה הכללית. כדי להקל על העבודה, צבעתי כל צבע על כמה קרדסטוקים לבנים חלקים (ללא טקסטורה) ורק לאחר מכן התחלתי במלאכת החיתוך וההבלטה (הקרה והחמה).

אחרי שהיו לי את כל החיתוכים צבועים, חתוכים ומוכנים להדבקה, עברתי על כולם ומיינתי אותם לשתי קבוצות- קבוצה אחת של אלמנטים שנועדו להיות מונחים ומודבקים בשכבות (נקראים גם: Clusters) וקבוצה אחת של אלמנטים שנועדים להיות מוחתמים בחותמות ייעודיות לגינה מהאוסף האישי שלי. התהליך עצמו ארך כמה שעות טובות אבל בסופו הגעתי למגוון של חיתוכים יפים שהתלוו בצורה אקלקטית לנושא הספר. חותמות רבות עסקו בנושא גינה, כתיבה ותיעוד והשתלבו יפה עם התמה של הספר עצמו.

אחרי שסיימתי את מלאכת ההחתמה (Stamping) והנחתי בצד את הניירות לייבוש, התחלתי לעבוד על הניירות עצמם. בחרתי בניירות איכותיים, ללא חומצה וללא ליגנין, של המותג Claire Fontaine המעולה, שבניירות שלו אני משתמשת כבר שנים. רציתי שהניירות לא יתפסו נפח והיה חשוב לי שכל חיתוכי הנייר הקטנים למעשה יהיו מאורגנים כך שיהיה להם את הקומפוזיציה שלהם על גבי הנייר. מנגד, לא רציתי שהקומפוזיציה הכללית של כל עמוד תהיה עמוסה ועל כן, בחרתי בצבעים עדינים, שהשתלבו יפה עם התמה הכללית של הספר.

השארתי ניירות רבים ריקים, כדי שיהיה לחברתי מקום לכתוב, להדביק תמונות ולשמור זכרונות (פרחים, זרעים, עלים וכו') באופן שלא יעמיס על השלד של הספר ובכך יקשה עליה לכתוב בו ולהשתמש בו. היה לי חשוב שכל חיתוכי הנייר הקטנים יהיו מאורגנים באופן כזה שיהיה לכל נייר את המקום המושלם שלו, מבלי להתפשר על מקום למלל ולתמונות. ברוב המקרים, בחרתי בצבעים עדינים כמו ורוד עתיק, קרם, ירוק עמוק, אפור ותכלת. דרך נוספת למתן את הנייר היתה באמצעות הבלטות קרות (Embossing) ובצביעת ניירות באמצעות שקיות תה (הדרכה לכך אצלם בקרוב). תמיד העדפתי לבחור ניירות שיש להם טקסטורה עדינה ויפה ונמנעתי מצבעים חזקים או מטקסטורות שתופסות את העין ולוקחות את הפוקוס מהתוכן עצמו.

לאחר מכן, התחלתי למקם את האלמנטים השונים בתוך העמוד עצמו. ידעתי מראש שאני רוצה שיהיה לה הרבה מקום לכתוב ולא רציתי להעמיס על הדף יתר על המידה. התהליך עצמו לקח כמה שעות אבל ברגע שנסגרתי על קומפוזיציה מסוימת, ישר צילמתי אותה ואחר כך, להתאים לפי התמונה את המיקום של כל אלמנט ולהדביק אותו בשלבים, בשכבות, כשהתמונה משמשת כרפרנס.

אחרי שהדבקתי את כל החלקים, עבדתי על פינישים קטנים, דברים שהרגשתי שאני צריכה להוסיף או להוציא, התבוננתי ובחנתי מה חסר ומה לא מתאים או יותר מדי בעמוד. אז גם שמתי לב שהכריכה לא מתאימה מבחינה קונסטרוקטיבית לכמות הניירות שבתוכה. שיניתי את הכריכה לחלוטין רגע לפני ששלחתי את הספר לחו"ל ובדיעבד, סביר להניח שהייתי בוחרת להוריד מספר דפים ולא להחליף את השלדה כולה. עם זאת, אני אוהבת את התוצאה הסופית ומקווה שגם אתם.

אתם מוזמנים להיכנס לערוץ היוטיוב שלי ולראות את הסרטון שצילמתי אודות ספר הגינה של חברתי. אפשר לראות בו כל עמוד שיצרתי והסברתי כל עמוד בנפרד. בפוסט נפרד, אוכל להראות לכם איך אפשר ליצור את אותו הרעיון של ספר גינה רק באמצעות אלבומי שמרדפים, סגנון שאני יותר מתחברת אליו לאחרונה. אני מקווה שבקרוב מאוד אוכל לשתף בסרטון חדש עם אלמנטים חדשים בתוך אלבומים ובתוך ספרים חדשים.

לסרטון המלא:

נתראה בקרוב,

רעות

זה לא סוד, שימי שישי הם הימים האהובים עליי, בעיקר כי זה הזמן שיש לי לשבת ליצור. אני נכנסת לחדר שלי, שמה מוזיקה נעימה שמעניקה לי השראה ופשוט מתחילה. אז הבוקר הוצאתי כמה ענפי אקליפטוס מהאגרטל, ייבשתי אותם היטב עם מגבת, אספתי את החומרים וישבתי להכין את הקישוט הפשוט הזה. כן, כמה פשוט, ככה יפה. רוצים לדעת איך להכין קישוט קיר בחצי שעה של עבודה? המשיכו לקרוא.

החומרים

2-3 ענפי אקליפטוס, ענף אחד (או יותר- תלוי בכמות ענפי האקליפטוס שיש לכם), זוג מספריים, חוט רקמה בצבע ירוק, חוט שעווה או חוט כותנה (לתליית הקישוט על הקיר). אופציונלי: חוט ייעודי לשזירת פרחים.

מה עושים?

את חוט הרקמה חותכים לרצועות של 15-20 ס"מ. טיפ: חתכו רצועה אחת ואז הלבישו אותה על יתר החוט וחתכו בקצה. כך תיווצרנה לכם, במהירות ובקלות, רצועות זהות באורך.  

עתה צרו לולאה קטנה והצמידו אותה באמצעות האצבע אל הענף הגדול שברשותכם.

עתה, משכו את הלולאה כלפי מטה, עד לחלק התחתון של הענף, כך שהיא תהיה צמודה לקצה השני של החוט.

עתה הכניסו את קצה החוט אל תוך הלולאה ומשכו את החוט בעדינות עד ליצירת קשר.

עתה, חיזקו את הקשר על ידי יצירת קשר נוסף.

המשיכו כך ברווחים תואמים (של חמישה עד שמונה ס"מ בין קשר לקשר) לאורך כל הענף.

רגע לפני שנחבר את ענפי האקליפטוס לענף, עלינו למדוד את האורך המשוער של החוט שנצמיד לקיר. כיצד לעשות זאת? קחו חוט כותנה או חוט שעווה (מה שיותר נגיש לכם) ומדדו אותו (מן המסמר למטה) עד לאורך הרצוי. עתה קחו מספריים וחתכו אותו לאורך המתאים.

קשרו את החוט לענף משני הצדדים (בקשר רגיל) והדקו כל קשר באמצעות יצירת קשר נוסף. חיתכו את החוט בקצה אך השאירו 'זנבות' כדי שהחוט לא ישתחרר או ייקרע. עתה תלו את הקישוט על הקיר. בחרתי דווקא ללפף את חוטי הרקמה סביב כל הענף, ואז להדק את הליפוף באמצעות חוט שזירה. 

תהליך הליפוף אמנם נראה מייגע, אבל הוא אורך רק כמה דקות. וזהו! עכשיו אפשר לתלות על הקיר ולהשוויץ לחברים שעשיתם קישוט קיר בכמה דקות.

נתראה בקרוב!

רעות